איך השתנתה מן הקצה אל הקצה, תפיסת הצילום ב-200 שנה האחרונות.
כמו כל דבר בחיינו, גם את התפתחות הצילום הייתי מחלק לשלושה חלקים עיקריים.
ואולי גם מנסה לנחש בזהירות איך יראה החלק הרביעי, הבא.
מתי התחיל הצילום?
מהי ״קמרה אובסקורה״ או בעברית, ״לשכה אפלה״?
מתי צולמה התמונה הראשונה?
מהו השינוי המהותי בתפיסת הצילום, מתחילתו ועד היום?
מהי טכנולוגיית הבינה המלאכותית AI ומה היא עושה לצילום?
מהו בכלל הצילום, בתקופת הבינה המלאכותית?
האם הצילום בימינו משקף את המציאות?
הדרך הקצרה מטקסט לתמונה בעזרת בינה מלאכותית AI?
מתחילת הצילום ועד היום, עבר הצילום מהפכים סוערים.
200 שנה של שינוי מאז המעבר מציור, להנצחת המציאות על גבי לוחות צילום, ועד ימינו בהם נוצר תצלום הנראה ריאליסטי ע״י בינה מלאכותית AI.
בעבר, עיקר העניין היה לרשום את המציאות כמו שהיא ואילו היום הצילום כבר אינו בהכרח שיקוף המציאות.
הקדמה
העידן הראשון
בראי ההיסטוריה הצילומית היה, עצם ההישג להנציח את המציאות.
האדם הצליח לרשום את המציאות על גבי לוחות, תשלילים, נייר, ואז גם בצבע. היה זה מעבר היסטורי מהנצחת המציאות בציור אשר מראה את המציאות על פי עינו של הצייר,
להנצחת המציאות כמו שהיא ע״ג לוח צילום.
העידן השני,
בו נכנס המחשב לעולם הצילום. עיבוד התמונה התקדם בצורה מטאורית,
והחלו עולות השאלות, עד כמה הצילום הוא שיקוף של המציאות?
והאם צילום יכול להוות הוכחה בבית משפט?
העידן השלישי
שאנו בשיאו בתקופה זו, הוא כניסת הבינה המלאכותית – AI אשר קידמה את עיבוד התמונה ליכולות חדשות. הרבה מעבר לכך, הבינה המלאכותית יצרה תחום חדש בו היא ״מייצרת״ תצלום ע״פ בקשת טקסט של המשתמש; תצלום שבכלל אינו מציאותי, אבל נראה מציאותי לגמריי.
העידן הרביעי,
לאן יכולים הדברים להוביל בעתיד? האם תהיה העברת מראות ממוח למוח בעזרת המחשבה? או אולי התאמת תמונות לפי אהבת הצופה? או בכלל גירוי המוח לתמונה ללא אימג׳ קיי
ההיסטוריה של הצילום – תקציר
העידן הראשון – מהי קמרה אובסקורה – "לשכה אפלה"?
כמעט 2000 שנה לפני התצלום הראשון בהיסטוריה ששרד (תצלומו של נייספור נייפס בערך ב-1827) נמצאו כתבים של מו דזה, פילוסוף סיני, המתארים את אופן פעולתה של קמרה אובסקורה.
קמרה אובסקורה, או בעברית לשכה אפלה, היא קופסא אטומה לאור ובחזיתה חריר קטנטן. קרני האור חודרות דרך החריר ויוצרות דמות של האובייקט, על הדופן האחורית של הקופסא.
בתחילה שימשה הקמרה אובסקורה לחקור ליקויי חמה, מבלי לגרום נזק לעיניים.
בתקופות מאוחרות יותר השתכללה והפכה כלי עזר לציירים.
בכתביו של לאונרדו דה וינצ׳י מ-1940 לערך, נמצאו תרשימים מדוייקים של קמרה אובסקורה ״משוכללת״. לקופסא נוספה מראה פנימית ב 45 מעלות שהקרינה את מה שמול הקופסא על זכוכית וניתן היה להניח על הזכוכית נייר חצי שקוף ולהעתיק את המציאות המשתקפת על הזכוכית. בתקופה ההיא, הרבה ציירים השתמשו בקמרה אובסקורה ככלי עזר לציור ריאליסטי של המציאות.
ההיסטוריה מספרת כי במספר מקומות בעולם היו ניסיונות ללכוד את התמונה המשתקפת בקמרה אובסקורה.
מ-נייספור נייפס באירופה ועד הנרי פוקס טלבוט בארה״ב, סביב אותן שנים מתועדים מעל 20 ניסיונות כפי הנראה. התצלום הראשון ששרד בהיסטוריה הוא של הצרפתי נייספור נייפס משנת 1826-7 ונקרא: ״נוף מחלון בלה-גרא״.
נייפס היה ממציא צרפתי שחקר חומרים רגישים לאור ותהליכים פוטוכימיים כבר משנת 1816. בשלב מסוים חבר לדגאר (לואי ז'אק מנדה דגאר) שהיה צייר. הם הקימו שותפות במטרה לשכלל את ההמצאה. בשנת 1833 נפטר נייפס ודגאר המשיך את התהליך וקרא את השיטה על שמו: ״דאגרו טייפ״.
בשנת 1839 קנתה ממשלת צרפת מדגאר ומיורשיו של נייפס את זכויות ההמצאה. כמחווה לציבור שחררה את כל הידע איך לייצר צילומים על לוחות ״דאגרו טייפ״. באופן רשמי, המצאת הצילום נחשבת רק בשנה זו.
להבדיל מדגאר שלכד את קרני השמש לכדי תצלום סגור ובלתי ניתן לשכפול, טאלבוט האמריקאי הצליח לפתח את שיטת ה״קלוטייפ״ שבעצם לכדה את התצלום לתשליל, שאח״כ ניתן היה לשכפלו לעותקים פוזיטיביים.
שיטת הלוח הרטוב שיטת קולודיון (Collodion) שיכללה את הצילום.
בשיטה זו, הודבקו ללוחות זכוכית חומרים רגישים לאור הכוללים הלידי כסף, בעזרת משחת קלודיון.
השיטה נקראה 'שיטת הלוח הרטוב' והיא הייתה חופשית מזכויות. בשיטה זו זמן החשיפה היה רק כחמש שניות. שיטה זו ״הקפיצה״ את הצילום ושלטה בשוק הצילום קרוב ל 30 שנה.
בשלהי 1880, עם כניסת הלוחות היבשים, יסד ג'ורג' איסטמן בית חרושת שהציע לצלמים לשלוח את הלוחות לפיתוח אצלו במפעל. משם החל התהליך המסחרי של פיתוח תמונות בבית חרושת ולא באופן עצמאי.
חברתו של איסטמן קודאק הפכה להיות מעצמה בתחום הצילום, מתחילתה עם לוחות יבשים, דרך רובה הצילום המפורסם שהמחיש תנועה, ועד ימי הסרט הצבעוני המוכר למבוגרים שביננו.
העידן השני – כניסת המחשב לעולם הצילום
ניצני העידן הבוער של ימינו החלו עם כניסת המחשבים לתחום הצילום. בהתחלה החלו עם עיבוד תמונה, מהר מאוד הפך הצילום עצמו לדיגיטלי.
ניתן לומר בגדול כי משנות ה-60 של המאה ה-20 ועד שנות ה-70 חלה המהפכה הדיגיטלית.
בשנות ה-60 החלו להשתמש בנאס״א בעיבוד דיגיטלי, לשיפור תמונות פני הירח.
בשנות ה-70 פותחו כאן בארץ, מערכות הדמייה דיגיטליות להדמיות רפואיות.
בשנת 1969 המציאו וילארד בויל וג'ורג' סמית, את חיישן ה-CCD במעבדות חברת בל.
שש שנים לאחר מכן, ב-1975, פיתח לראשונה סטיבן ששון, אז מהנדס בחברת קודאק, את המצלמה הראשונה שהתבססה על חיישן CCD של בויל וסמית.
דמיינו לעצמכם איזה דרך עברנו בתחום הצילום הדיגיטלי, מהמצלמה הראשונה ששקלה שלושה וחצי ק״ג וצילמה ביותר מעשרים שניות תמונה שחור לבן ברזולוציה של 0.01 מגה פיקסל ועד המצלמות של ימינו, המסוגלות לצלם 10-20 פריימים לשניה ברזולוציה של כ 40-60 מגה פיקסל.
במקביל להתפתחות הצילום ביכולת לכידת התמונות במצלמות דיגיטלית, התפתח מאוד גם תחום העיבוד הדיגיטלי.
מכיוון שהצילום כבר אינו מופיע על פילם או נייר והוא מופיע כאוסף פיקסלים, היכולת לשנות ולהחליף פיקסלים בתמונה האיצה את העיבוד הדיגיטלי למקומות בהם כבר קשה לשפוט אם הצילום שאנו רואים הוא מציאות או לא.
הצגת תמונה כהוכחה משפטית הפכה להיות בעייתית, מחוסר האמון בתצלום כשיקוף המציאות, ביהמ״ש צריך כי הצלם יעיד זו התמונה ולא נעשו בה שינויים.
העידן השלישי – כניסת הבינה המלאכותית – AI
בשנים האחרונות פסענו את הצעד האחרון במעבר מצילום המשקף מציאות לצילום שכלל אינו מציאותי.
חברות כמו Imagen של גוגל, או מערכת DALL-E 2 של OpenAI יוצרות תמונות מציאותיות מהנחיות טקסטואליות המוכתבות על ידי המשתמש.
למידת מכונה עובדת בגדול כך:
נותנים למחשב דאטה עצום של תמונות. ככל שיש יותר דאטה, המחשב מבין יותר ולומד יותר, ממש כמו שתינוק לומד איך נראים עצמים ודמויות. ככל שהמחשב יראה יותר תמונות הוא יכול ללמוד מה הבדל בין כל דבר ודבר שהוא רואה. כאשר בני עשה פרוייקט גמר בתיכון הוא לימד את המכונה להבחין מתי כוס המשקה מלאה, כדי לסגור את הברז. חברים אחרים לימדו את המחשב להבחין בין כלבים מזנים שונים, להבדיל בין רועה גרמני לרועה בלגי וכדומה.
שכלול השיטה והשימוש בדאטה-בייס מרובה נתונים, בתוספת יכולות למידה, הופכים את המחשב למכונה המסוגלת ליצור אימג׳ הנראה מציאותי, על סמך אוסף עצום של תמונות שכבר קיימות, והבנה איך נראה כל דבר, כן – בדיוק כמו שאנו לומדים.
הבינה המלאכותית מבינה מתוך מיליוני תמונות איך נראה כל עצם ועצם, לאחר מכן כאשר המשתמש מבקש תמונה בעזרת כתיבת טקסט, הבינה המלאכותית מייצרת תמונה.
בצעד העצום הזה השלמנו מעבר מלא, מצילום שהוא הנצחת המציאות, ליצירת אימג׳ מציאותי שכלל אינו קיים במציאות.
הנרי קרטייה ברסון, צלם ואמן צרפתי מתחילת המאה ה-19, הטביע את תפיסת ״הרגע המכריע״ כגישה אמנותית בצילום. הרגע המכריע, לכידת הרגע הנכון בתנאי קומפוזיציה ואור נכונים הופכת את התמונה ליצירה אמנותית. תמונתו המפורסמת "מאחורי תחנת סן לזאר", 1932
נסו לחשוב איזו דרך עשתה התפיסה הצילומית מתפיסתו של קרטייה ברסון את ״תפיסת הרגע״ המכריע ועד ימינו, בהם המחשב מייצר אימג׳ מציאותי שכלל לא קיים במציאות.
אם בא לכם להשתעשע ולהבין עד כמה הרחקנו לכת הסתכלו באתר שנקרא – this person does not exist
אתר מעניין המציג פורטרטים של אנשים שיצר המחשב, הנראים אמיתיים לגמרי ואינם קיימים במציאות.
כשמו כן הוא, כל התמונות באתר הן תמונות של אנשים שבכלל אינם קיימים.
בתחום הרפואי יש התקדמות גדולה מאד בהכנסת הבינה המלאכותית, כמו למשל, מערכת הנותנת לבינה מלאכותית לסרוק מאגרי מידע עצומים של צילומי CT, ומלמדת את המכונה כיצד לפענח את הצילומים.
יש כבר מחשבים המסוגלים לנתח תצלומי CT ברמה יותר גבוהה ממפענח.
יתכן ובעתיד הרופא יקבל מהמחשב הצעות לריפוי ממערכת בינה מלאכותית, שבעזרת ניתוח מאסה של נתונים ותיקים רפואיים, הטיפולים ותוצאותיהם, ובהינתן תיק של חולה חדש, תדע להציע טיפול אישי בהסתמך על נתוני החולה הספציפי. יש לכך סיכויים גבוהים, לקבל רפואה טובה ומדויקת יותר.
שאלות על העידן הרביעי
קשה לדעת לאן עוד יכולה הטכנולוגיה להתפתח. יתכן שנעביר מסרים חזותיים מאחד לשני ע"י מחשב המעביר גירוי בעזרת אותות חשמליים?
יתכן שנראה את המציאות מותאמת לחוויה שאנחנו אוהבים. הבינה המלאכותית תקבל דאטה קיימת עלינו מהרשת, ותדע מה אנו אוהבים ואז תדע הבינה המלאכותית להתאים לכל משתמש את האימג׳ים שירגשו אותו יותר באופן אישי. אח שלי, זה קיים כבר היום…
אם תשאלו אותי, להתפתחות זו יהיו שימושים מעולים, כמו בתחום הרפואה ובעוד תחומים, אך מצד שני – אני מעדיף לבחור לבד את מה שאראה, ליצור תצלומים לבד, ולא להשאיר זאת למחשב.
בתי הבוגרת הלומדת אופנה במנהטן מספרת על עולם שלם של צעירים שבכלל נוטים לרטרו. מסתבר כי ישנו גל שלם של צעירים, בהפקות אופנה ובכלל, המעדיפים לצלם בפילם כמו פעם!
לך תבין…
סיכום
ב-200 האחרונות עברנו מהפך מטורף מתחילתו של הצילום שחרט על דגלו כי הוא משקף את המציאות כמו שהיא, ועד העידן של היום בו המחשב מייצר תמונות מציאותיות שכלל אינן קיימות במציאות.
הצילום כבר אינו הוכחה קבילה בבית המשפט, ולעיתים אינו נתפס בהכרח כשיקוף המציאות. קשה עד בלתי אפשרי להוכיח שתמונה מסויימת היא מקור ולא נעשה בה עיבוד דיגיטלי. יכולות המחשב והבינה המלאכותית ״גנבו״ לנו את הצילום של פעם, לעולם חדש שסופו אינו ידוע.
אנו ממש בתחילתו של עידן שאין לנו מושג ,לאן הוא יוביל.
שיהיה לנו בהצלחה.
